סימפוניה מס' 1 ("הטראגית")

כתב יד של סימפוניה מספר 1

הקלטה: אין

מו"ל: העמותה למורשת מרק לברי

תקציר:
הידיעות מאירופה על מעשי הזוועה שעוללו הנאצים ליהודים, החלו להגיע לישראל. באוטוביוגרפיה שלו משנת 1946, לברי כתב: "המאורעות של השנים האחרונות, הגורל הטארגי שפגע בעמי וכנראה לא פסח גם על קרובי, השפיעו עלי כך שמצאתי את עצמי חצוי…[מצד אחד], אני שייך לארץ ושואף לשיר אותה [ומאידך, אני מרגיש צורך להגיב על אירועים שמחוצה לה]… איני יכול להמלט מחלומות הזוועה עליהם שומעים וקוראים. הם לוחצים עלי כסיוט ומחפשים מוצא. בקיץ 1945 סיימתי כתיבת סימפוניה "טראגית" המוקדשת לגיבורי מרד ורשה. היא התפרצה כזעקת הנשמה, היא הייתה תגובה בלתי נמנעת. אחריה יכולתי לחזור לקו הקבוע שלי.”

ליצירה ארבעה פרקים:

• Allegro Moderato
• Allegro Agitato
• Largo
• Allegro Affetto – Finale

לברי כתב את הסימפוניה מספר 1 שלו שלוש פעמים.

בשנת 1931 כתב לברי את סימפוניה מספר 1, אופוס 21. למרות היותו מלחין בעל מוניטין, לברי חש שהיצירה אינה בשלה דייה כסימפוניה הראשונה שלו והחליט לשמור את הפרק השני, האנדנטה, לו קרא אנדנטה לתזמורת "תפילה" (פרק לתזמורת).

את הפרק השלישי, אלגרו מאסטוזו, הפך לברי לפואמה סימפונית "היהודי הנודד”, אופוס 23.

בשנת 1938 הוא עשה את ניסיונו השני לכתוב סימפוניה, אופוס 65. הפרקים היו: אלגרו מולטו – הורה אבל – הורה – פינאלה. הוא לא הסתפק בתוצאה ושמר על פרק השני בלבד – הורה אבל.
הערה: התווים של כל הסימפוניה מס '1, אופוס 65 נמצאים בספרייה הלאומית בירושלים.

בשנת 1943 כתב את הסימפוניה מספר 1 ("הטראגית"), אופוס 171, בהשראת החדשות הקשות מאירופה על השואה.

מוסיקולוגים מסכימים כי הסימפוניה האחרונה, אופוס 171, הוא הבשלה ביותר מבין השלושה, והינה אחת מיצירות המופת של המלחין.