אחרתי את האוטובוס, שיר

הקלטה משנת 1956:
יעקב טימן
משה לוסטיג, פסנתר

מלים: נתן אלתרמן

תווים: עדיין לא נמצאו. אנא עזרו לנו לאתר את התווים של יצירה זו.

תקציר: "אחרתי את האוטובוס" הינו שיר מתוך ההצגה הסאטירית "אוסטרלים בעיר" שהועלתה ע"י תיאטרון המטאטא בשנת 1940. הפזמונים חוברו ע"י נתן אלתרמן.

מלים: אֵחַרְתִּי אֶת הָאוֹטוֹבּוּס / נתן אלתרמן

פָּסוּק אֶחָד נִשְׁמַע פֹּה בְּכָל רֶגַע
וּבִלְעָדָיו קָשֶׁה מַמָּשׁ לָזוּז,
פָּסוּק צְבָאִי פּוֹלִיטִי אַסְטְרָטֶגִי
הוּא הַפָּסוּק עַל דְּבַר הָאוֹטוֹבּוּס.

כָּל אִישׁ וְאִישׁ הַיּוֹם יוֹדֵעַ מָה זֶה,
אִם בְּלִי מַזָּל נוֹלָד אֵיזֶה טִפּוּס,
אֵינָם אוֹמְרִים לוֹ: שְׁמַע אַתָּה שְׁלִמַזְלְךָ,
אוֹמְרִים: אֵחַרְתָ אֶת הָאוֹטוֹבּוּס.

מִזֶּה יוֹצֵא שֶׁהַמַּזָּל
זֶה לֹא חֲמוֹר וְלֹא גָּמָל
וְלֹא רַכֶּבֶת וְלֹא סוּס
אֵלָא דַּוְקָא אוֹטוֹבּוּס.

חַיַּי גַּם הֵם אֵינָם כַּפְתּוֹר וּפֶרַח
וּמַזָּלִי אֵינוֹ מַזָּל שֶׁל גּוֹי,
אִם אֵם לְדַיֵּק יוֹתֵר לְפִי הָעֵרֶךְ
אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא מַזָּל שֶׁל אוֹי.

כְּשֶׁהָיְתָה פְּרוֹסְפֶּרִיטִי עֲדַיִן
חָטְפוּ כֻּלָּם מִמֶּנָּה בְּלִי לָחוּס,
סוֹף סוֹף הוֹשַׁטְתִּי גַּם אֲנִי יָדַיִם
אֲבָל אֵחַרְתִּי אֶת הָאוֹטוֹבּוּס.

מִזֶּה יוֹצֵא…

גַּם עֲבוֹדָה לִמְצֹא לִי הִשְׁתַּדַּלְתִּי
עָבַרְתִּי אֶלֶף מוֹסָדוֹת בָּעִיר,
עִם מִי פֹּה מְדַבְּרִים? אָנִי שָׁאַלְתִּי,
עָנוּ לִי: מְדַבְּרִים פֹּה אֶל הַקִּיר.

סוֹף סוֹף הֶרְאוּ לִי אֵיזֶה מִין מִשְׂרַד פֹּה,
צָעַקְתִּי לַמַּזְכִּיר: רַחֵם וְחוּס!
עָנָה לִי הַמַּזְכִּיר: הָיְתָה מִשְׂרָה פֹּה
אֲבָל אֵחַרְתָ אֶת הָאוֹטוֹבּוּס.

מִזֶּה יוֹצֵא שֶׁהַמִּשְׂרָה
הִיא לֹא חֲמוֹר וְלֹא פָּרָהּ,
לֹא רַכֶּבֶת וְלֹא סוּס
אוֹי, אֵלָא דַּוְקָא אוֹטוֹבּוּס.

גַּן עֵדֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵי פָּעַם,
הָיְתָה שָׁם חַוָּה וְאָדָם שָׁם חַי,
וְאָנֹכִי חוֹשֵׁב לִי כָּךְ לֹא פָּעַם
מַדּוּעַ לֹא נוֹלַדְתִּי אָז אֶחַי.

אוֹ לוּ בִּימֵי שְׁלֹמֹה אֲנִי הָיִיתִ,
בְּרוֹב הָדָר בְּעֹשֶׁר וְיִחוּס,
רַק אָז לְהִוָּלֵד צָרִיךְ הָיִיתִי
אֲבָל אֵחַרְתִּי אֶת הָאוֹטוֹבּוּס.

מִזֶּה יוֹצֵא שֶׁהַחַיִּים
הֵם בְּמִקְצָת חֳמוֹרִיִים
וְאִם אַחֶרֶת זֶה תָּפוּס
כִּי הַחַיִּים הֵם אוֹטוֹבּוּס.

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֵיזֶה קִפּוּחַ,
אִי צֶדֶק אוֹ בְּגִידָה בְּאִידֵאָל,
אֲנִי צוֹעֵק: תִּיקַּח אֶתְכֶם הָרוּחַ,
תַּרְשׁוּ לִי לַעֲשׂוֹת לָכֶם סְקַנְדָל.

אֲנִי צוֹעֵק עַל יוֹשֶׁר וְעַל צֶדֶק,
מִצְטַבֵּר קָהָל – מַמָּשׁ כִּנּוּס,
וְהַקָּהָל צוֹעֵק: אִתְּךָ הַצֶּדֶק
אֲבָל אֵחַרְתָ אֶת הָאוֹטוֹבּוּס.

מִזֶּה יוֹצֵא שֶׁהַקָּהָל
הוּא לֹא חֲמוֹר… לֹא, כְּלָל וּכְלָל
וְלֹא רַכֶּבֶת וְלֹא סוּס
אֵלָא דַּוְקָא אוֹטוֹבּוּס.

הָיְתָה כָּאן בַּחוּרָה יְפַת עֵינַיִ
טִיַּלְנוּ עֵרֶב עֵרֶב חֲרִישִׁית,
טִיַּלְנוּ וְשֶׁתַּקְנוּ כִּשְׁנָתַיִם
הִתְחַלְנוּ לְטַיֵּל שָׁנָה שְׁלִישִׁית.

וּכְסוֹף סוֹף אָמַרְתִּי לָהּ: תַּקְשִׁיבִי,
אֲנִי אוֹתָךְ אוֹהֵב! לִבִּי הָרוּס!
עָנְתָה הַבַּחוּרָה- זֶה טוֹב, חֲבִּיבִּי
אֲבָל אֵחַרְתָ אֶת הָאוֹטוֹבּוּס.

מִזֶּה יוֹצֵא שֶׁאַהֲבָה
זֶה לֹא חֲמוֹר אוֹ מֶרְכָּבָה
וְלֹא רַכֶּבֶת וְלֹא סוּס
אוֹי, אֵלָא דַּוְקָא אוֹטוֹבּוּס.