זו היתה הפעם השלישית שראובן רינדר, החזן של בית הכנסת עמנו-אל בסן פרניציסקו, הזמין מלחין לכתוב יצירה תחת הכותרת "עבודת הקודש" המבוססת על טקסטים מן הסידור. הראשון היה ארנסט בלוך, בשנת 1933; השני היה דריוס מיו, בשנת 1947. לברי היה האחרון וכתב את היצירה עבור רינדר בשנת 1955.

היצירה מורכבת משני חלקים: ערב שבת ושחרית שבת, כל חלק מורכב ממספר תפילות.

הטעמתן של המלים ומקצבן עוררו את השראתו של לברי לכתיבת המוזיקה. מבקרים רבים העירו כי מבלי להאזין למלים, ניתן לשמוע את התפילות בצלילים.

בקבלת הפנים בתום הבכורה של "עבודת הקודש" (מימין לשמאל):
מרק לברי, החזן ראובן רינדר, אייזק שטרן, אנונימי, נגן העוגב לודוויג אלטמן

בזמן כתיבת המוזיקה נעשה לברי מעורב רגשית בפרויקט עד כדי כך, שנזכר בכמה מנגינות מבית אביו, אותן ניתן לשמוע בקטעים כגון "אחד הוא אלוהינו".

בזמן כתיבת תפילת "שמע", חש לברי יראה ובחר בניגון צנוע ואינטימי, בו החזן ממש מדקלם את המלים, והמקהלה מצטרפת ברחש.

פרק הסיום, "הללויה", מצטיין במאפייניו המוכרים של לברי, לפיהם המקהלה והתזמורת גם יחד עולצים בריקוד קצבי נלהב.

אנקדוטה: התמונה בתחילת הדף הינה ציור מאת מרק לברי על נושא עבודת הקודש.

ביצועים:

טמפל עמנואל, סן פרנציסקו – 11 במאי, 1955
תזמורת קול ישראל (רשות השידור) – יוני, 1955
טמפל עמנואל, ניו יורק – 30 בנובמבר, 1957
טמפל רודף שלום, פילדלפיה – 7 בפברואר, 1958
טמפל עמנואל, סן פרנציסקו – 21 בפברואר, 1958
טמפל בית אל, דטרויט – 28 במרץ, 1958
תזמורת קול ישראל (רשות השידור) – 1959
טמפל עמנואל, לוס אנג‘לס – 1961
בית הכט, חיפה – 2018

עבודת הקודש, אורטוריה

הצטרפו לרשימת התפוצה