היהודי הנודד, פואמה סימפונית
הקלטה: אין
כתבי היד: בארכיון מרק לברי,מחלקת המוסיקה, הספרייה הלאומית, מספר/י מערכת 990036490840205171, 990036490670205171
תקציר:
הפואמה הסימפונית "היהודי הנודד" נכתבה בגרמניה בעת שלברי היה המנצח של התזמורת הסימפונית של ברלין. בשנותיו אלו החל לברי לעסוק בנושאים יהודיים ביצירתו.
לברי כתב את הסימפוניה מספר 1 שלו שלוש פעמים.
בשנת 1931 כתב לברי את סימפוניה מספר 1, אופוס 21. למרות היותו מלחין בעל מוניטין, לברי חש שהיצירה אינה בשלה דייה כסימפוניה הראשונה שלו והחליט לשמור את הפרק השני, האנדנטה, לו קרא אנדנטה לתזמורת "תפילה" (פרק לתזמורת).
את הפרק השלישי, אלגרו מאסטוזו, הפך לברי לפואמה סימפונית "היהודי הנודד”, אופוס 23.
בשנת 1938 הוא עשה את ניסיונו השני לכתוב סימפוניה, אופוס 65. הפרקים היו: אלגרו מולטו – הורה אבל – הורה – פינאלה. הוא לא הסתפק בתוצאה ושמר על פרק השני בלבד – הורה אבל.
הערה: התווים של כל הסימפוניה מס '1, אופוס 65 נמצאים בספרייה הלאומית בירושלים.
בשנת 1943 כתב את הסימפוניה מספר 1 ("הטראגית"), אופוס 171, בהשראת החדשות הקשות מאירופה על השואה.
מוסיקולוגים מסכימים כי הסימפוניה האחרונה, אופוס 171, הוא הבשלה ביותר מבין השלושה, והינה אחת מיצירות המופת של המלחין.
במיוחד מעניין לציין שבשנותיו האחרונות בגרמניה, 1929-1932, לברי כתב מספר יצירות בהשראת מורשתו:
- שירי עם יהודיים לרביעיית מיתרים, אופוס 14 (1929)
- סוויטה יהודית לתזמורת מיתרים או רביעיית מיתרים, אופוס 17 (1929)
- אנדנטה לתזמורת "תפילה", אופוס 21 (1931)
- ריקוד חסידי לתזמורת, אופוס 22 (1930)
- היהודי הנודד, פואמה סימפונית, אופוס 23 (1931)
אנקדוטה: ביצוע הבכורה של היהודי הנודד בריגה, ב-15 במאי 1934, נערך באולם הקונצרטים המפואר של העיר עם התזמורת הסימפונית של הרדיו בניצוחו של לברי. ,מאידך, הביצוע השני, שהיה במרץ 1935, נערך בתאטרון היהודי שכן עם עליית הפשיסטים לשלטון, נאסר על לברי ויתר היהודים להופיע באולמות רשמיים. שלושה חדשים לאחר מכן, לברי ורעיתו עזבו את ריגה. הם הגיעו לישראל ב-4 ביולי 1935.