קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת מס' 2

קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת מס' 2 שבוצע בקונצרט הפתיחה החגיגית של חג המוסיקה הישראלית ה-14, בראשון באוקטובר 2011, תיאטרון ירושלים.
רוויטל חכמוב, פסנתר
גיא פדר, מנצח
התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור

מו"ל: העמותה למורשת מרק לברי

תקציר:

• Allegro
• Andantino – (במקצב מזרחי)
• Andantino – (פסטורלה)

הקונצ'רטו השני לפסנתר של מרק לברי חובר חודשים ספורים לאחר הראשון.

את שני הקונצ'רטי שלו הקדיש לפסנתרנים צעירים ומחוננים בראשית שנות העשרים לחייהם, שהיו ממש בראשית דרכם האמנותית.

את הקונצ'רטו הראשון, אופוס 201, הקדיש לפסנתרנית התל-אביבית הצעירה פנינה זלצמן, ואילו את הקונצ'רטו השני, אופוס 210, הקדיש לברי למנחם פרסלר, פסנתרן צעיר שעלה ארצה מגרמניה כנער והתיישב בחיפה. פרסלר היה בן עשרים וארבע בעת ביצוע הבכורה של היצירה. בשנת 1952 בוצע הקונצ'רטו השני בשנית על ידי הפסנתרן פרנק פלג.

שלושה פרקים לקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת מס' 2.

הפרק הראשון מלא אנרגיה, ומשלב וירטואוזיות טכנית ביופי הרמוני ומלודי ובתפקיד עשיר מאד של התזמורת. מקום מיוחד יש בפרק זה לכלי הנקישה, אשר פותחים את היצירה. תבנית ריתמית חוזרת המוצגת בפנתר ונושא חגיגי המוצג לראשונה בכלי-הנשיפה, ואחר כך בפסנתר, מהווים את המוטו של הפרק כולו.

הפרק השני מבוסס על מקצב 'מזרחי', כהגדרתו של לברי, של תבנית קצבית חוזרת של שלושה רבעים-שלוש שמיניות, תבנית שמרק לברי השתמש בה בלא מעט מיצירותיו. המנגינות העממיות כביכול של פרק זה הן כולן מקוריות, פרי דמיונו היוצר של לברי. בשליש האחרון של הפרק השני קדנצה לפסנתר בליווי כלי נקישה, המובילה לשירה רחבת יריעה של כל התזמורת. הפרק מסתיים בקטע חרישי, שיש בו שוב מקום מיוחד לדיאלוג שבין הפסנתר לכלי הנקישה.

הפרק האחרון נפתח במבוא מתון, פסטורלי, שבו נרמזים כבר המוטיבים עליהם יתבסס המחול שבמרכזו של הפרק. מיד לאחר המבוא פורץ הפסנתר במחול מהיר, במקצב ההורה. פרק זה מבוסס על מנגינת הורה מפורסמת של לברי, בה השתמש בעוד כמה מיצירותיו, אך הטיפול במנגינה הוא שונה ומותאם להרכב של פסנתר ותזמורת גדולה.

האזנה לקונצ'רטו השני לפסנתר של מרק לברי היום, במרחק של שישים וחמש שנה, מגלה את מידת הרעננות של המוסיקה שלו לימינו. עתה, כשהנטייה לחיבור בין השפעות מערביות ומזרחיות, בין הצורה הקלאסית למוסיקה הפופולארית, חזקה כל כך, וכשבעצם מרבית היוצרים עסוקים בסוגים שונים של רב-תחומיות, מקבלת המוסיקה של מרק לברי משמעות חדשה ורלבנטית. סגנונו של מרק לברי ניחן במקצבים מורכבים ומרתקים, בלחנים ובמרקמים המושפעים מרוח המזרח ובהרמוניה מודאלית המושפעת גם מן המוסיקה הקלה ומן הג'אז של סוף שנות הארבעים. שפתו של מרק לברי אישית ומשכנעת, ובעיקר קולחת וקומוניקטיבית, והתזמור שלו שופע רעיונות צבעוניים ושובי לב.

נכתב על-ידי: ד"ר מיכאל וולפה

ביצועים:

קונצרט הפתיחה החגיגית של חג המוסיקה הישראלית ה-14, בראשון באוקטובר 2011, תיאטרון ירושלים.
רוויטל חכמוב – פסנתר
גיא פדר, מנצח
התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור