מאמר מעתון דבר, 20.6.1939; עמ’ 3
לקראת הקונצרט של יצירות מרק לברי בניצוחו הערב ברדיו ירושלים – הביע המחבר והמנצח בפני בא-כוחנו כמה דברי הסברה לנושא ולדרך היצירה.
עובדה היא, כי דרך יצירתי נשתנתה בארץ תכלית שינוי. כל מה שאני כותב כאן מתקשר בעל כרחי לעברה של הארץ או למתרחש בה כיום. נדמה לי, שעליתי בדרך המוליכה אל המוסיקה הלאומית הארצישראלית.
כידוע, שמוסיקה לאומית יסודותיה קודם כל בנושא המקורי ובריתמוס המקורי. שני אלה מקנים לה את אופייה העצמי. בדרך זו הלכו רבים מן המחברים הגדולים שבאומות העולם. לדוגמה: מוסורגסקי, בורודין, רימסקי-קורסקוב אצל הרוסים; דבוז’אק, סמטאנה אצל הצ’כים; דביוסי, ראוול אצל הצרפתים; אלבניז, גרנאדוס, דה-פאיה אצל הספרדים; גריג, סיבליוס אצל עמי הצפון וכו’ וכו’.כל היוצרים האלה שאבו ממקורה הברוך של הנעימה העממית, וכמעט כל אחד מהם נשען על מישהו שקדם לו במוסיקה העממית, ואף אם היה קטן ממנו במעלה.
אנחנו, כאן, נמצאים בענין המוסיקה הלאומית עדיין בדרגת בראשית. ואף על פי כן נדמה שגם אנו צריכים לעשות את התמטיקה ואת הריתמוס המיוחדים לנו וללשוננו, יסוד ליצירתנו.
ואני משתדל להדגיש ביצירותי שני יסודות אלה. אבל מכיוון שחסרים אנו התפתחות בשטח זה, הרי אני יודע ומכיר, שאין היד משגת להבליט די הצורך את היסודות הללו.בקונצרט הערב ינוגנו שלוש מיצירותי: “על נהרות בבל“, עבודתי הראשונה בארץ, בשנת 1935. זה שיר קינה על תקוות שנהרסו, שיר תשובה וחרטה.
תנוגן גם הפואמה הסימפונית “עמק” שנכתבה ב-1937, שנכתבה מתוך התרשמות ראשונה מהארץ, מן העמק. החלק הראשון — תאורי-ציורי, בו רציתי למסור את רוח העמק, את הליריקה שלו; החלק השני — אפי, כיסוד לכך שימש שירו המצוין של אליעז (שיר העמק); החלק השלישי — מחול העובר כמובן ל”הורה”.
הקונצרטו שלי לכנור ולתזמורת היא אחת מיצירותי האחרונות שנכתבו בדצמבר 1938. יצירה קונצרטנטית טהורה, אך גם כאן אפשר למצוא הרבה שלא יכולתי לכותבו אלא בארץ. הקונצרט הוא של שלושה חלקים, אבל שיניתי בו מן המקובל. הפסוק הראשון — אלגרו עם קדנצה; השני מתחיל בקדנצה ועובר לאלגרו; השלישי — ויואצ’ה בריתמוס מחולי.
מקורות:
1. המאמר באישור עיתונות יהודית היסטורית: www.jpress.org.il
2. המכון לחקר תנועת העבודה ע”ש פנחס לבון: http://www.amalnet.k12.il/LavonInstitute
