מרק לברי ויצירותיו מביאים שפע של נושאי מחקר לאקדמאים. להלן מספר נושאים שאנו מציעים. לדיון נוסף על נושא כלשהו, או לפיתוח נושא מחקר שונה, אנא פנו אלינו לדוא״ל music@marclavry.org. יתכן ונוכל לעזור עם מקורות וחומר

מרק לברי: מוסיקה תיעודית

התנ“ך ביצירתו של לברי

התקופה האירופאית של מרק לברי

מרק לברי: מוסיקה תיעודית

כמעט כל אירוע חשוב בהווית מדינת ישראל בין השנים 1935-1967, תועד במוסיקה ע“י מרק לברי שהוגדר כמלחין הלאומי. חלק גדול מיצירותיו תיעדו מאורעות, ציירו נופים והדגימו את ההוויה הישראלית.

הצעה לראשי פרקים:

• היישוב העברי עפ“י יצירתו של מרק לברי:
  • 1935-1947: תקופת היישוב העברי לפני קום המדינה
  • 1948: קום המדינה
  • 1949-1967: מדינת ישראל הצעירה

• ההוויה הישראלית ביצירתו של לברי: 
  • לברי התווה סגנון ישראלי חדש שהתבטא במצלול, המקצבים וההרמוניות הייחודיים לו. הוא חקר את הפולקלור המקומי ויצר סגנון מוסיקלי חדש שהפך לאבן היסוד של המוסיקה הישראלית.

• מרק לברי – מלחין לאומי
  • דמות מוכרת ופעילה בישוב הישראלי. הוא היה איש כריזמטי, חרוץ מאד וממוקד בעשייה המוסיקלית והלאומית:
    • פעיל בהגנה
    • מנהל ומנצח של האופרה העממית (לימים האופרה הישראלית)
    • מנהל אקו“ם
    • מייסד תחנת הרדיו ״קול ציון לגולה״
    • הקים את מקהלת קול ציון לגולה ומקהלת רונני הכרמל
    • נתן שמו לרשימת מפא“י לכנסת 
    • ניצח על כל התזמורות בארץ
  • נחשב כמלחין הלאומי בקרב הקהילות היהודיות בגולה:
    • הוזמן כמנצח בקהילות רבות (וינה, מקסיקו)
    • יצירות רבות הוזמנו ממנו ע“י קהילות יהודיות בחו“ל (עבודת הקודש, האורטוריה אסתר, אופרה תמר)
  • ראשי היישוב הכירו בלברי כמלחין הבית והזמינו ממנו יצירות לכל אירוע
    • אירועים
    • חגיגות ויובלות

• לברי מאייר נופי ארץ ישראל בצלילים:
  • ביצירות סימפוניות
  • בשירים

ביבליוגרפיה:

• ביוגרפיה
• אוטוביוגרפיה
• אנקדוטות
• מרק לברי על יצירתו

רשימת מקורות מתוך היצירות:

• דן השומר, אופרה, אופוס 158 (1941-2) – האופרה מגוללת את סיפור חייהם ורגשותיהם של החלוצים בישראל
• סימפוניה מספר 1 (“הטראגית”), אופוס 171 (1943) – מוקדשת לגטו ורשה ואירועי השואה 
• סימפוניה מספר 2 (“קוממיות”), אופוס 233 (1950) – מחווה לאירועי קום המדינה
• עלי דווי, קנטטה, אופוס 238 (1951) – קינה לשיירת הל“ה
• נגב, פואמה סימפונית, אופוס 251 (1954) – עם פרישתו של דוד בן גוריון שהתיישב בקיבוץ שדה בוקר
• מבצע קדש (פקודת היום), קנטטה (1957)
• חיי אדם, סוויטה גרוטסקית, אופוס 290 (1959) – הווי

נופי הארץ: 

• יצירות סימפוניות
  • עמק, פואמה סימפונית, אופוס 45 (1937) 
  • תמונות מירושלים, סוויטה לתזמורת, אופוס 293 (1960)
  • על מורדות הכרמל, פואמה סימפונית לתזמורת, קול אלט ומקהלה, אופוס 335 (1963)
  • דליית אל-כרמל, רפסודיה, אופוס 314 (1961)
  • כנרת, פואמה סימפונית, אופוס 244 (1951) 
  • נגב, פואמה סימפונית, אופוס 251 (1954)
  • גליל, סוויטה לתזמורת קטנה, אופוס 62 (1938)

• שירים:
  • עמק, שיר, אופוס 40 (1935)
  • חניתה  מתוך האופרה דן השומר אופוס 158 (1942)
  • כנרת, שיר, אופוס 89 (1939)
  • שיר לאילת, אופוס 320 (1962)
  • את מולדת, שיר, אופוס 77 (1938)
  • אם אשכחך ירושלים, שיר, אופוס 256 (1954)
  • זאת אדמתי, שיר, אופוס 207 (1947)
  • מערת התשבי, שיר, אופוס 316 (1962)
  • זמר (“לא אורחת גמלים”), שיר, אופוס 225 מס’ 1 (1950)

חגיגות ויובלות: בכל טקס, חגיגה או יובל פנו אל המלחין הלאומי, מרק לברי, לכתיבת שיר המציין את האירוע:

• כיתתנו בלילה צועדת, שיר, אופוס 213 (1948)
• המכביה צועדת, אופוס 234 (1950)
• שיר השרירים, אופוס 307 (1961) – כנס הפועל
• המנון ליום הסטודנט, אופוס 261.4
• תרועה לנשיא, אופוס 263
• סימפוניית הפרחים, אופוס 338 (1964)
• תנין, פולקה ורהב, ולס (1960) – לרגל השקת הצוללות הראשונות
• שיר לפרדס חנה (1954) – ליובל ה-50
• שיר לזכרון יעקב, אפוס 248 (1952) – ליובל ליובל ה- 70
• שיר פתח תקוה: להורתנו – הורה! שיר, אופוס 215 (1948) – ליובל ה-70
• כרמיאל (1960) – לרגל הקמת העיר 1964

אירועים:

• ההכרזה, שיר, אופוס 250 (1954)
• מבצע קדש (פקודת היום), קנטטה (1957)
• נגב, פואמה סימפונית, אופוס 251 (1954), עם פרישתו של דוד בן גוריון שהתיישב בקיבוץ שדה בוקר
• תנין, פולקה ורהב, ולס (1960) – לרגל השקת הצוללות הראשונות
• שירים:
  • סיפור, שיר אופוס 266 (1956)
  • שיר החובש – אופוס 265 (1956)
  • טייס עברי, שיר אופוס 261.3 (1956)
  • שיר התותחנים אופוס 261 (1956)

התנ“ך ביצירתו של לברי

מרק לברי היה תמיד קשור ליהדותו. בתקופת עליית הנאציזם, הוא כתב יצירות רבות על נושאים יהודיים. את הזיקה ליהדות שאב בבית אבא. הוא נהג לספר שהוא זוכר מנגינות חסידיות שאביו היה מפזם. למרות שהיה קשור ליהדות, הקשר שלו לתנ“ך החל רק לאחר עלייתו ארצה, בשנת 1935. רעייתו, הלנה לברי, שהייתה עיתונאית ואשת מילים, היתה זו שחשפה אותו לתנ“ך. היא בחרה, הקריאה וביארה את הטקסטים עבורו. לברי הוקסם מהליריקה, הסיפורים והדרמה שהציתו את דמיונו והיוו השראה ליצירתו. ספר התנ“ך שלו היה תמיד על הפסנתר.

חלק I: הייחודיות ביצירות התנכ"יות של לברי מתבטאת בראש ובראשונה בסגנון הארץ-ישראלי שלו.

• מקצבים וריקוד ה"הורה": לברי השתמש במאפייניו המוכרים, המוסיקה העממית והריקוד הקצבי הנלהב, ביצירות התנכ"יות שלו.
  המלחין פאול בן-חיים כתב: "הפואמה הסימפונית "עמק", אופוס 45 של לברי הייתה דוגמה ראשונה לחדירת ההורה למוסיקה קונצרטית ובחיבורה הידק לברי את הקשר בין מוסיקה עממית למוסיקה אמנותית״ – ויקיפדיה
  דוגמאות:
  • מקצבי לברי: באורטוריה "עבודת הקודש", אופוס 254 בפרקים "לכה דודי", "ישמחו" ובאינטרמצו בפרק "הללויה". 
  • סגנון עממי ישראלי: "האריות "שובי השולמית", ו"מה דודך מדוד" מתוך האורטוריה "שיר השירים", אופוס 137 מושרות ע"י הנשים בסגנון  עממי – פולקלוריסטי.
  • שילוב המוסיקה העממית והריקוד הקצבי: הפינאלה באורטוריה "אסתר המלכה", אופוס 279 – והעיר שושן צהלה ושמחה.
• סיפור האירועים מנקודת מבט ישראלית: לברי השתמש בהוויה הישראלית כבסיס לתיאור הסיפורים התנכ"יים.
  • דוגמא: באופרה ״תמר״, אופוס 276 בחר לברי לתאר את שמחת הרועים והרועות בחג הגז דרך ריקודים ישראליים. ניתן לשמוע במערכה השניה בתמונה 9 את הכבשים הפועות ואת האקסטזה של המשתתפים בחגיגה.

חלק II: דרמטורג (מחזאי) במוסיקה: ללברי היה כישרון נדיר להביע בקומפוזיציה את הדרמה ולהציג את מרכיביה המרכזיים. אפילו את יצירותיו התנכ"יות הקונצרטיות כתב כאילו נועדו לבמה ושחקנים.

• אפיון הדמויות: שלא כמו מרבית היצירות התנ״כיות בהיסטוריה, הוא היטיב לאפיין את את הדמויות בסיפור התנ״כי והפך את היצירה לדרמה.
  • באורטוריה "אסתר המלכה" אופוס 279, דמויותיהן של המן הרשע והמלך אחשוורוש הטיפש נשמעות בצלילים. (אנקדוטה: הזמר ששר את תפקיד המן בביצוע היצירה בסן-פרנציסקו, סירב תחילה לשיר את התפקיד כי, לדבריו, המוסיקה של התפקיד שלו מביעה רשע. הוא התרצה בסוף…)
  • באורטוריה "אסתר המלכה" אופוס 279, יצא כרוז: "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד" (מגילת אסתר פרק ג' פסוק י"ג). לברי יצר את הדרמה ע"י הלחנת הפסוק לשתי מקהלות ששרות בו זמנית. האחת, המקהלה שמודיעה באסרטיביות את דברי הכרוז והשנייה, מקהלת היהודים שחוזרת על אותו הטקסט בפחד ואבל.
  • באורטוריה "שיר השירים", אופוס 137 לברי התאים את המוסיקה לאופי הדמות. לדוגמא:
    • את שולמית, הרועה הצעירה, תאר המלחין באמצעות לחנים לירים וקלילים (קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה-זֶה בָּא). אך בבלאדה של שולמית, כשהיא  בורחת מן הארמון ומחפשת את אהובה, מאבקה ומצוקתה באים לידי ביטוי בדרמטיות ובאקצ'לרנדו (אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת).
    • את הרועה המאוהב לברי מלחין באמצעות מוסיקה תמימה וטהורה (קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ).
    • המלך שלמה נשמע במוסיקה של לברי אסרטיבי, יהיר ומלכותי; לרוב בפורטה (לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה).

• אווירת הסצנה: לברי, שהיה ידוע כמאייר אירועים בצלילים, השתמש ביכולתו זו לספר סיפורים תנכ"יים במוסיקה.
  • אופרה ״תמר״, אופוס 276: במפגש בין תמר שמתחפשת לקְדֵשָׁה (זונה) ויהודה המוסיקה חושנית (מערכה שנייה, בסוף תמונה שביעית, באות J). ניתן לשמוע את המתח המיני ביניהם גם ללא הטקסט.
  • אורטוריה "אסתר המלכה", אופוס 279: המאזין נחשף לפרס הרחוקה באמצעות הנושא הפותח המבוסס על מנגינה פרסית עתיקה. לברי מכניס את המאזין לאווירה של התקופה. 
  • באורטוריה "עבודת הקודש", אופוס 254: הפרק "עץ חיים", שהינו מעין תפילה חרישית, משרה אווירה שמימית (אֶתֶרִית) באמצעות תזמור עדין וצלילים גבוהים ורכים. 

ביבליוגרפיה:

• אורטוריות:
  • שיר השירים, אורטוריה, אופוס 137 (1940)
  • אסתר המלכה, אורטוריה, אופוס 279 (1959)
  • גדעון, אורטוריה, אופוס 277 (1962) שופטים
  • עבודת הקודש, אורטוריה, אופוס 254 (1954)
    • מתוך תפילות ערב שבת ושחרית שבת:
      • מזמור שיר 
      • ואהבת
      • מי כמוכה
      • שאו שערים 
      • עשרת הדברות
      • שמע ישראל
      • תורת ה‘ תמימה
      • עץ חיים
      • הללויה 
• אופרות:
  • תמר, אופרה, אופוס, 276 (1958) )

• קנטטה:
  • איך נפלו גיבורים (הצבי ישראל), קנטטה – גירסה I, אופוס 41 (1937) – שמואל ב א' יט
  • איך נפלו גיבורים (הצבי ישראל), קנטטה – גירסה II, אופוס 340 (1965) – שמואל ב א' יט

• שירים:
  • עובד אדמתו, אופוס 255 (1954) משלי כח' יט
  • אם אשכחך ירושלים, אופוס 256 (1954) תהילים קלז' ה
  • שחורה אני, לסופרן ופסנתר (מתוך שיר השירים), אופוס 137 (1940) שיר השירים א' ה
  • צרור המור, לסופרן ופסנתר (מתוך שיר השירים), אופוס 137 מס’ 9 (1940) שיר השירים א' יג
  • מה טובו, שיר, אופוס 218 (1948) במדבר כד' ה

התקופה האירופאית של מרק לברי

סגנון היצירות שהמלחין מרק לברי כתב לפני עלייתו ארצה שונה מסגנונו הארצישראלי הידוע. אנקדוטה: המוסיקולוגית אפרת לברי, בתו של המלחין, מספרת שהיא יכולה לזהות כל יצירה שאביה כתב בארץ, אך כשהיא שומעת יצירה שחיבר לפני עלייתו ארצה, היא מתקשה בזיהוי היצירה כיצירתו של אביה.

הצעה לראשי פרקים: 

1. ניתוח סגנוני המלחין מרק לברי למד קומפוזיציה במוסדות המכובדים ביותר באירופה (קונסרבטוריון לייפציג המפורסם והקונסרבטוריון ע”ש שטרן בברלין) והתמחה אצל  פרופ’ יוסף ויטול מריגה, פאול גרנר בלייפציג ואלכסנדר גלזונוב בברלין. לברי, שהיה עדיין צעיר, הושפע בעיקר מהסגנונות האירופאים שמסביבו. מאפייני הסגנון:

•   השוואה בין הסגנון בתקופה האירופאית לסגנון בתקופה הישראלית
•   ניתוח הרמוני של יצירות בתקופה האירופאית לעומת יצירות בתקופה הישראלית

2. ז'אנרים ביצירותיו של לברי בתקופה האירופאית

ז'אנרים:

• מוסיקה תזמורתית – כתב יצירות עבור התזמורות עליהן ניצח
• מוסיקה לבלט – כתב הרבה יצירות לבלט כשכיהן כמנהל המוזיקלי והמנצח של להקת הבלט של רודולף פון לבן 
• מוסיקה לתיאטרון – הלחין הפקות עבור התיאטרון של מקס ריינהארט
• מוסיקה לקולנוע – חיבר מוסיקה לסרטים עבור השלוחה האירופאית של חברת ההפקות יוניברסל
• מוסיקה נסיונית – כתב קונצ'רטו לפסנתר לרגל השקת הפסנתר החדש "בכשטיין-מור" בעל שתי מקלדות

נושאים:

• נושאים לטביים ורוסים – לברי היה חבר פעיל במרכז לתרבות הרוסית של ברלין שהיה מורכב ממוזיקאים רוסים (Mittelpunkt der Berliner Russischen Kulturszen) שמטרתו הייתה להפיץ ולבצע יצירות מאת מלחינים רוסים עכשווים. הוא כיהן כראש מדור המוסיקה האינסטרומנטלית והיה המנצח של התזמורת של העמותה. בתקופה זו חיבר יצירות על נושאים לטביים ורוסים.
• נושאים יהודיים – עם עליית האנטישמיות באירופה מצא את עצמו לברי נמשך לשורשיו. הוא כתב על נושאים יהודיים והשתמש במנגינות ותפילות אליהם נחשף בבית אבא.
  הקונטקסט היהודי שהיה ברשותו בתקופה זו היה מוגבל לסגנונות היהודיים המזרח אירופאים.

ביבליוגרפיה: הערה על איתור יצירות מהתקופה האירופאית: לא כל התווים נשתמרו ועל חלק מן היצירות אנו למדים מתוך מחברת האופוסים. על יצירות אחדות שאינן מופיעות במחברת האופוסים אנו למדים מתוך כתבות וביקורות. לברי לא הקפיד על רישום יצירותיו. לעיתים, הוא כתב את שם היצירה ללא שנת החיבור והאינדיקציה היחידה היא שנת הביצוע (אם קיימת). כשנזכר ביצירה שכתב, הוא הוסיף אותה לא בסדר כרונולוגי. לדוגמה: בשנת 1946 הוא הוסיף במחברת האופוסים יצירות שכתב בין השנים 1929-1939 אותן ”שכח“ לרשום. מקורות:

• מחברת האופוסים של המלחין. מחברת האופוסים מתחילה בשנת 1927 ואין רישומים של יצירות מוקדמות יותר
• כתבות וביקורות מעיתונות  בגרמניה ובריגה
• ראיונות עם מרק לברי
• הספרייה הלאומית – כתבי היד שנמצאים הספרייה הלאומית מסומנים ברשימת הביבליוגרפיה להלן במק״ט הספרייה שמתחיל ב- MUS 0118

מוסיקה תזמורתית:

• סוויטה פנטסטית לתזמורת, אופוס 9 (1930)
• וריאציות ופוגה לפסנתר, אופוס 12 (1931)
• שיר המצעד של גנרל באלודיס, אופוס 18 (1933)
• וידזמה פולקה מרש (שיר לכת צבאי), אופוס 19 (~1932)
• שני פרלודים לתזמורת מיתרים, אופוס 24 (1931)

מוסיקה לבלט:

• סוויטה רומנטית לבלט, אופוס 1 (1927)
• גרוטסקה לתזמורת – יצירה לבלט, אופוס 2 ( 1927)
• שלוש בורלסקות, אופוס 3  (1927)
• המצור על ברסט (טאראס בולבה), אופוס 7 (1930)
• סעודת לילה אוקראינית לתזמורת, אופוס 7a (1930)
• ריקודים עבור להקת הבלט של לאבאן לפסנתר, אופוס 5 (1929)
• טניס – טורניר מחול, אופוס 8 (1931) 

מוסיקה לתיאטרון:

• פתיחה לטורנדוט לתזמורת סימפונית, אופוס 4 (1929) – מחזה מאת שילר לתזמורת
• ג‘אז ואהבה, אופרטה, אופוס 6 (1930)
• פרלוד מס‘ 2 – פרלוד לדרמה, אופוס 24b (1931)

מוסיקה לסרטים: אף פס קול, למעט אחד, לא תועד בספר האופוסים. ייתכן וניתן למצוא אותם בארכיון חברת הקולנוע יוניברסל בקליפורניה, ארה״ב.

• טאנטס דל (בן עמו), אופוס 25 (1934) – מוסיקה לסרטים

מוסיקה נסיונית:

• קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת, אופוס 10 (1931) – נכתב עבור פסנתר בכשטיין – מור

נושאים לטביים ורוסים:

• וריאציות על מוטיב לטבי עממי לתזמורת, אופוס 11 (1931)
• וריאציות על שיר לטבי מאת פאן זאליט, אופוס 15 (1931)
• שירים לטביים לקול ותזמורת, אופוס 20 (~1932)
• וריאציות על שיר רוסי למקהלה ותזמורת, אופוס 13 (1930)
• שני שירים רוסים לרביעיית מיתרים, אופוס 16 (1932)

נושאים יהודיים:

• שירי עם יהודיים לרביעיית מיתרים, אופוס 14 (1931)
• סוויטה יהודית לתזמורת מיתרים או רביעיית מיתרים, אופוס 17 (1929) 
• אנדנטה לתזמורת "תפילה" (פרק לתזמורת), אופוס 21 (1931)
• ריקוד חסידי לתזמורת, אופוס 22 (1930)
• היהודי הנודד, פואמה סימפונית, אופוס 23 (1931)
• שיר ערש לצ'לו ותזמורת מיתרים, אופוס 35 (1933) – נכתב עבור התיאטרון היהודי בריגה